האמת המשפטית מול האמת העובדתית
רבים מגיעים לבתי המשפט בכדי למצוא מזור לענייניהם, כאשר הם סבורים שהאמת היא לצדם ולכן בהכרח גם הצדק. ראוי לנפץ הנחות שלעיתים רווחות בציבור – תפקידו של בית המשפט אינו לעשות צדק אבסולוטי אלא להכריע בעניין ספציפי המונח בפניו. בהתאם, האמת העובדתית לא תמיד מוכרחה לעלות בקנה אחד עם האמת המשפטית.
הגדרת המושג ”אמת” וקביעתם של מבחני האמת בכל תחום, מתחומי החשיבה והעשייה האנושית, קשות הן כקריעת ים סוף, ומשמדובר על בירור האמת בעולמה של מערכת המשפט, אין הכוונה אלא לבירור האמת, במידה שניתן להגיע לחקרה על-פי הנורמות המהותיות והכללים הפרוצדוראליים שבאותה מערכת משפט, שבמסגרתה מתקיים הבירור המשפטי. ודאי הוא, ואין הדבר צריך להיאמר, כי המערכת המשפטית משתדלת להתאים, ככל האפשר, את עקרונותיה לאמת שבמציאות והרשות השיפוטית מיישמת את דרכי בירורה כדי להגיע במידה מרבית לבירורה של האמת העובדתית. אך האמת העובדתית לא תמיד מוכרחה היא לעלות בקנה אחד עם האמת המשפטית.
שתי אמיתות אלה יחסיות הן ולא תמיד זהות הן, ולא זו בלבד אלא אף אין הן צרות זו לזו. שהרי יודעת היא מערכת המשפט, ומודע הוא השופט, כי נקודת המוצא, דרכי הבירור, מהותן של נורמות וכללי ההכרעה בעולם המשפט ומלאכת השיפוט שונים הם מאלה שבחקר העובדתי-ההיסטורי, ומתוך כך יודעים ומודעים הם, כי יש שמסקנות ו-”אמיתות” שונות יעלו בידי כל אחד מהם. לא אחת מונע בית המשפט עצמו במודע מלהגיע לחקר האמת העובדתית מטעמים של מדיניות משפטית, כאשר השמירה על ערכים-אינטרסים מסוימים עדיפה וחשובה בעיני המערכת המשפטית מגילוי האמת העובדתית.
כמו כן, קיימים חריגים לחובה להגיע לחקר האמת, כאשר לדעת המערכת מצויים לעניין זה או אחר שיקולים ערכיים אחרים, העדיפים על חובת גילוי האמת. דברים אלה בדבר מהותה של “האמת המשפטית”, יפים הם במיוחד משמדובר בהליך אזרחי, שהרי המטרה של ההליך השיפוטי במשפט אזרחי היא פתרון הסכסוך וסיומו, ובירור האמת אינו אלא אמצעי כדי להגיע לפתרון זה.
